את המושגים העתיקים אור וחושך אפשר בקלות מעוותת לפרש כטובים והרעים, כאילו האור זה סופרמן והחושך זה איזה נבל מרושע. זו פרשנות טיפוסית המשקפת את האמריקניזציה שמקטלגת את החיים. אולם, זו פרשנות שטחית וחד מימדית למשהו עמוק הרבה יותר. המושג חשכה דומה יותר במהותו לשכחה. החושך הוא בורות, שכחה שאנחנו אחד במקורנו - לבן, שחור, יהודי, מוסלמי, דתי, חילוני - כל נשמותינו צרורות בצרור החיים. אם החושך הוא שכחה, הרי שהאור לעומתו הוא ההיזכרות, העלייה במדרגות המודעות לעבר הבנה ותבונה. להאיר את החדרים החשוכים של התודעה שלך פירושו להזכר במי שאתה כנשמה. אם נדמיין חדר חשוך שרוצים להאיר אותו. אין צורך לגרש את החושך מן החדר החשוך, למעשה, זה בלתי אפשרי - ואיך נגרש את החושך? נצעק עליו? נשפיל אותו? נעניש אותו? נגנה אותו? הדרך היחידה להאיר אור בחדר היא להפסיק לשים את הפוקוס על החושך – פשוט להאיר אור בחדר והחושך יעלם כמו לא היה. החושך הוא נקודת הראשית, הוא ההכרה שמשהו fucked-up, השלב הראשון בתהליך גמילה .שבו האדם המכור מכיר בכך שיש מה לרפא, אבל הוא נקודת המוצא בלבד - מאותו רגע ממש כל תהליך הריפוי מבוסס אור. ריפוי העולם, וכל אדם הוא עולם ומלואו, טוב יהיה שיתחיל בנקודת המוצא וימשיך בבחירה להאיר את החושך.
Comments