להקשיב ללב זו מעלה גבוהה. שלמה המלך החכם באדם, קיבל מתנה מאלוהים לבחירתו והוא ביקש "לב שומע". הוא היה חכם מאד בבחירתו זו. אך מהו אותו לב שומע?
קל לענות על שאלה זו בדרך השלילה - זה ההפך ממוסר שכלתני.
המוסר אמנם נותן ערך למידות טובות. אבל אין ערך למידות טובות אם הן לא באות מהלב.
האדם המוסרי לומד להתנהג על פי מה שהוגדר כ"טוב" ונמנע מ"רע" כי זה נכון מוסרית בתרבות שלו, ויש בזה משהו מן ההדחקה. כלומר הוא מדחיק את הרע, ושופט את רע, הוא נאבק בתכונות הרעות שבו ומתאמץ להיות "טוב" לפי מה שמוסכם בסביבתו כ''טוב''. אדם שכזה בוודאי מייחל להוקרה על ה"טוב" שלו - הוקרה על ידי אנשים אחרים, על ידי האגו שלו עצמו או על ידי גן עדן כלשהו. הוא יכול להיות למשל אדם ישר, אך יגנה את חוסר היושר בעצמו ובאחרים. הוא יישאר לחיות בעולם דו מימדי של טובים נגד רעים, אסור לעומת מותר בעוד שהמציאות עדינה ועמוקה יותר.
במידה מסוימת הדתות נתנו לאדם מפתח חשוב כשהן מבוססות מוסר ומלמדות את דרכיו. הן נתנו לאדם הנחיות מצפון כלליות (או מדוקדקות) וחשובות, ומצפון זה דבר טוב כהכוונה כללית. הוא כמו מצפן שמורה את הצפון. זה מעניין שהמילה ''מצפון'' באנגלית, conscience, דומה מאוד למילה ''מודעות'' consciousness - רק שזו האחרונה משמעותה הפוכה! מודעות פירושה שאתה ער בהווה, חי בתשומת לב (תשומת לב = לשים את הלב) ואז כל פעולה שלך תשקף את החיים ותהיה בהרמוניה איתם. מי שפועל בתשומת לב לא זקוק למצפן. לא זקוק כלל למאמץ להיות טוב, הוא כבר טוב. מי שפועל מתוך הקשבה ללב לא זקוק למצפן באפלה כי תהיה לו תחושת כיוון מתוך הקשבה לחכמת ליבו. הוא לא זקוק לכללי "עשה" או "אל תעשה" שכלתניים. הוא עושה את מה שהוא בוחר לעשות מתוך הקשבה ללב ולא כדי לקבל גמול על היותו מוסרי, ולא פועל מתוך הדחקת ה"רע".
זו אבחנה דקה אך עמוקה. אלו שתי דרכים שונות בתכלית - האחת חיה בדרך השכל והשנייה בדרך הלב. הבחירה בידך.
הטריק טמון בשילוב הנכון
מעניין מאוד :)