מטרה רוחנית נעלה היא ללמוד להיות מי שאת/ה באמת. להיות מי שאת/ה זה להיות מחובר, שלם, אחד. זה לא להיות בפיצול פנימי, חרדות, כעסים ומתחים. במובן הפשוט ביותר - להיות 1 בתוכך, זה לא להיות 2 בתוכך.
בלי שיהיה "אני רוצה להיות שם". בלי שיהיו קולות שמותחים אותך לאי-שם ולאי-מתי. טוב שזו תהיה המשאלה הפרטית של עולי הרגל ומחפשי הדרך באשר הם - להיות אחד.
רובנו מייחלים לאושר ורודפים אותו, אך אושר הוא לא מטרה, הוא סימן שאנחנו בדרך.
אושר הוא עדות לכך שאנחנו הופכים יותר ויותר לאחד, שאנחנו מסירים את ההגנות ואת השריון שחוצץ בינינו לבין החיים. אושר הוא אינדיקציה לכך שאנחנו מסירים יותר ויותר את המסכות ששמנו לפנינו כדי להסתיר ולגונן לכאורה על ליבנו שלא ייפגע. יש המון מאמץ ללכת עם שריון ומסכות בחיים. מאמץ ומאבק. זה גוזל המון אנרגיה שאנחנו לא מודעים לה. ככל שאנחנו מסירים את המסכות ומורידים את השריון הופכת האנרגיה הזו זמינה לנו. החוויה של זמינות האנרגיה מחדש הינה ששום דבר לא חסר, שאין דבר בחוץ שישלים אותנו כי למעשה מעולם לא היה חסר לנו כלום. זו תחושת שלמות שמרגישה כנביעה של שמחה טבעית, שמחה מעצם החיים, שמחת חיים. המרדף נפסק, המאמץ נפסק, המאבק נפסק. את/ה מגיע/ה הביתה, לחיק החיים.
כל מי שרודף אחרי אושר מאריך את הדרך ומגביר את החוסר. כל מי שלומד להיות אחד ידע הלכה למעשה שמחה ושלווה.
אם מסירים את השיריון אפשר להיפגע. ואפשר להיפגע מאוד בחיים האלו.
אני מאוד אמביוולנטי בנושא, ויש לי חסימה רגשית חזקה ככל הנראה.